מהי 'אכילה קשובה' אצל ילדים?

Eating Mindful מבוגרים זה טרנד. בילדים זה תהליך התפתחותי קריטי. 

המבוגרים גילו את המושג Eating Mindful – אכילה קשובה – בעשור האחרון, והוא הפך לטרנד בריאותי גלובלי.  ספרים, אפליקציות, סדנאות. כולם רוצים לאכול לאט, להבחין בטעם, לשים לב למתי הם שבעים. מה שמעטים יודעים:  אצל ילדים, אכילה קשובה היא לא טרנד. היא מיומנות התפתחותית קריטית, והגיל שבו היא נבנית הוא בדיוק 2 עד .7 

מה זאת אכילה קשובה? | ההגדרה הפסיכולוגית 

לפי ההגדרה המקובלת בספרות, אכילה קשובה היא תהליך שבו האדם מודע באופן מלא לחוויית האכילה – לחושים שהאוכל מעורר,  לתהליך הלעיסה, לתחושת השובע ההדרגתית, ולקשר בין מצב נפשי לבין צריכה. 

ההיפך מאכילה קשובה הוא אכילה אוטומטית – אכילה תוך כדי משימה אחרת, אכילה ללא תשומת לב, אכילה שנעשית כתגובה לרגש ולא  לרעב. 

אצל מבוגרים, רוב התרבות התזונתית של ימינו דוחפת לאכילה אוטומטית. אצל ילדים בני 2-7 – השאלה היא עדיין פתוחה. אם הם ילמדו  עכשיו לאכול בקשב, זה יישאר איתם. אם ילמדו לאכול מול מסך, גם זה יישאר איתם. 

מחקר מכונן: קשב במהלך האכילה משפר ויסות | מחקרים בתחום הפסיכולוגיה הקלינית של אכילה 

מחקרים בתחום הפסיכולוגיה הקלינית של אכילה הראו שילדים שלמדו להתמקד בארוחה – בלי הסחות דעת, בלי מסך, בלי לחץ – הציגו: ויסות תיאבון משופר – יכולת מדויקת יותר לזהות מתי הם רעבים ומתי הם שבעים. זוהי מיומנות שמגנה לכל החיים מפני אכילת יתר ומפני  אכילה רגשית. 

זיהוי טעמים מדויק יותר – הילדים שאכלו בקשב פיתחו אוצר מילים עשיר יותר לתיאור טעמים, ומאוחר יותר הציגו פתיחות גדולה יותר  למאכלים חדשים. 

יחס בריא יותר לאוכל – פחות חרדה סביב אכילה, פחות נטייה לאכילה אימפולסיבית, פחות שימוש באוכל לויסות רגשי. מחקר נוסף, שצוטט ב2016- .,al et Arch (ScienceDirect), הראה שאינטרוונציות קצרות מאוד של מיינדפולנס – גם בקרב  סטודנטים – הקטינו את צריכת המזון ה"ג'אנקי" וגדלו את ההנאה החושית מאכילה. אם זה עובד אצל מבוגרים שכבר התפתחו – מה לגבי  ילדים שעדיין לומדים? 

למה הצלחת היא המקום הנכון להתחיל | הקשר בין ויזואליות לאכילה קשובה 

הילד הצעיר אינו מסוגל ל"אכילה קשובה" כפי שהיא מתורגמת אצל מבוגרים – מודעות פנימית, שאלות לעצמו, סקירת רגשות. המוח  הקוגניטיבי שלו עוד לא שם. 

אבל הוא כן מסוגל לקשב חיצוני – לקשב לצלחת. 

ילד שמסתכל על צלחת מסקרנת – איזורים, צורות, איור שמתמלא – נכנס באופן טבעי למצב של תשומת לב מלאה. הוא מסתכל. הוא  מבחין. הוא מעבד את מה שהוא רואה. הוא בוחר. 

זוהי בדיוק התשתית של אכילה קשובה: התבוננות לפני פעולה. 

ככל שהצלחת מזמינה התבוננות יותר, כך הילד פחות "אוכל אוטומטית" ויותר חווה את הארוחה. הוא לוקח חתיכה אחת בכוונה. הוא בוחן  אותה. הוא מכניס אותה לפה במודעות. בלי שאיש לימד אותו – הוא בעצם עושה Eating Mindful. 

האנטיתזה: אכילה מול מסך 

החלופה הנפוצה – אכילה מול מסך – היא בדיוק ההפך. הצלחת בכלל לא קיימת מבחינת הילד. הוא מצוי במציאות של הסרטון, וידו  ממכשירה את האוכל לפה באופן אוטומטי. 

המחקר על השפעת מסכים בארוחה ברור: ילדים שאוכלים מול מסך אוכלים יותר בכמות, פחות מבחינים בטעם, פחות מזהים שובע, ובונים  יחס מנותק לאוכל לטווח ארוך. 

ההורה שמכבה את המסך ושם לפני הילד צלחת מעניינת ויזואלית – לא רק "מסיר הסחה". הוא מחזיר את הקשב לצלחת. מה לקחת מכאן 

אכילה קשובה אצל ילדים אינה תרגיל. היא לא משהו שמלמדים בהרצאה. היא תוצאה של סביבה שמזמינה התבוננות. צלחת ריקה מבחינה ויזואלית – לא מזמינה קשב. 

צלחת עם איור שמחכה להתמלא – מזמינה. 

צלחת עם איזורים נפרדים – מזמינה. 

צלחת שצבעיה ופריטיה מסקרנים את העין – מזמינה. 

תנו לילד שלכם צלחת שגורמת לו לעצור ולהסתכל – והוא יבנה לעצמו, מבלי שתאמרו לו מילה, את אחת המיומנויות הבריאותיות  החשובות ביותר לחיים: היכולת להיות נוכח עם האוכל שלו. 

ההורה שמשקיע בכך – לא משקיע בארוחה. הוא משקיע ביחס של ילדו לאוכל, לרעב, ולשובע – לכל החיים.

Arch, J.J. et al. (2016) – Mindfulness intervention and sensory enjoyment of eating. | Coulthard, H. – De Montfort :מקורות University – Sensory engagement and food acceptance research. | The Center for Mindful Eating – international clinical resource on mindful eating principles applied to children. | Lillard, A.S. – Montessori-based research on attention development .in early childhood