הילד שלכם לא בררן. הוא נאופוב.

ויש לזה הסבר מדעי שישחרר אתכם מהאשמה ההורית. 

הצלחת על השולחן. הילד מסתכל. לא טועם, לא מנסה – רק דוחה. ושוב מציפה אתכם אותה תחושה לא  נעימה: מה לא בסדר אצלי כהורה? 

קחו רגע. כי המדע מבקש לומר לכם משהו

מה זה בכלל "נאופוב"? | פלינר והובדן, אוניברסיטת טורונטו, 1992

נאופוביה = פחד מהחדש. נאופוב הוא ילד שדוחה אוכל לפני שטעם בכלל – לא בגלל הטעם, אלא בגלל המראה, הריח, הזרּות.  ההגדרה הזו ניתנה כבר ב1992- על ידי החוקרות פלינר והובדן )Hobden & Pliner )באוניברסיטת טורונטו. ועכשיו לנתון שצריך להפנים: לפי מחקר עדכני מאוניברסיטת טריניטי קולג' דבלין )68.5% ,(2022 .,al et Hazley מהילדים  בני 6 הם נאופובים. הילד שלכם איננו יוצא דופן – הוא בתוך הרוב הגדול.

78% מההתנהגות הזו תורשתית | קוק וויירדל, אוניברסיטת UCL לונדון 

מחקר תאומים פורץ דרך שערכו ד"ר לוסי קוק ופרופ' ג'יין ויירדל באוניברסיטת UCL בלונדון מצא ממצא מכונן: 78% מהשונות בנאופוביית מזון אצל ילדים בני 4-7 היא תורשתית. 

תרגום פשוט: זה לא תוצאה של החינוך שלכם. זאת ביולוגיה. 

ולא יעזרו משפטים כמו "סיים את הצלחת" – מחקרים של פרופ' לין בירץ' מאוניברסיטת פנסילבניה מראים שלחץ הורי מגביר  את הסירוב, לא מפחית. כשילד נחשף למזון בלוויית מתח, המוח שלו קושר את החוויה השלילית למזון עצמו – ובפעם הבאה  הוא לא יזכור את הטעם, הוא יזכור את הקרב

מה כן עובד? חשיפה משחקית | הולי, הייקראפט ופארו, אוניברסיטת לאופבורו, 2015

לפי המחקר, נאופוב צריך בין 8 ל15- חשיפות למזון חדש לפני שיסכים לטעום ברצון. רוב ההורים נכנעים אחרי שתיים-שלוש  חשיפות.

מחקר מאוניברסיטת לאופבורו )2015 ,Farrow & Haycraft ,Holley )הראה שגם חשיפה ויזואלית – מבט, מגע, ריח, בלי  לטעום בכלל – מקדמת את הקבלה. ארוחה מוצלחת אצל נאופוב היא לא ארוחה שבה הוא טעם, אלא ארוחה שבה הוא לא  נלחם. 

ניסויים קליניים עדכניים על חשיפה משחקית )Exposure Food Playful )מוכיחים את אותו עיקרון: כשהמפגש עם המזון  הופך לחוויה במקום לחובה – המוח של הילד מקודד אותו אחרת. אובייקט מסקרן, לא מאיים. 

מה לקחת מכאן 

הילד שלכם נאופוב. הוא תקין. הוא נורמלי. הוא בתוך הרוב. 

תורידו את הלחץ. תתמידו עם החשיפות. תאפשרו למפגש להיות משחקי. ותזכרו – זה שלב, ורוב  הנאופובים יוצאים ממנו אחרי  גיל 7

הצלחת אינה אויב. הילד אינו לוחם נגדכם. שניהם פשוט מחפשים דרך להיפגש – וכשמישהו מצייר את הדרך הזו עבורם, הם  מתחילים ללכת בה

Hazley et al. (2022), Trinity College Dublin, Food Quality and Preference | Cooke & :מקורות Wardle, University College London (UCL) | Galloway, Fiorito, Francis & Birch (2006), Appetite | Pliner & Hobden (1992), Appetite, University of Toronto | Holley, Haycraft & Farrow (2015), .Loughborough University, Appetite