הסוד שילדים יודעים והורים שכחו: אנחנו אוכלים בעיניים
הסתכלו רגע על הצלחת של הילד שלכם. כמה פריטים? כמה צבעים? איך הם מסודרים? רוב ההורים יענו: שלושה פריטים, שני צבעים, כל אחד במקומו. נקי, מסודר, מכובד. זאת בדיוק הצלחת שהילד שלכם דוחה, וכאן המדע מסביר למה
העין מנהלת את הצלחת | מחקרים בתחום ההתפתחות החושית
מבוגר רואה צלחת ובו זמנית מריח, נזכר בטעמים, מעריך את המרקם. ילד בן ,3 ,4 5 – לא. אצלו הראייה דומיננטית באופן כמעט אבסולוטי. היכולת לשלב מידע ויזואלי עם מידע מישושי מתפתחת רק סביב גיל .8-10
תרגום פשוט: בגילאים ,2-7 ההחלטה אם לטעום נופלת בשנייה הראשונה – לפני שהריח הגיע לאף, לפני שהיד נגעה. הילד שלכם רואה ופוסק.
זאת ההצדקה המדעית לכל הויכוח: לא שהילד מקולקל, לא שהוא בררן. הוא פשוט פועל לפי מערכת חישה שונה משלכם.
7 פריטים, 6 צבעים | פרופ' בריאן וונסינק, אוניברסיטת קורנל, 2012
המחקר המכונן בתחום נערך באוניברסיטת קורנל על ידי פרופ' בריאן וונסינק ועמיתיו, ופורסם בכתב העת Paediatrica Acta בשנת .2012 הממצא:
ילדים מעדיפים צלחות עם 7 פריטים שונים ו6- צבעים שונים. מבוגרים מעדיפים 3 פריטים ו3- צבעים. הפער תהומי. וכפי שניסח זאת וונסינק עצמו: "כשאנחנו ההורים מסדרים אוכל לילדים, אנחנו עושים זאת באופן שמושך אותנו – לא אותם."
הצלחת הצרה והנקייה שאתם מכינים – שלושה פריטים בשני צבעים – היא מבחינת הילד ריקה. לא מעניינת. לא מזמינה.
צורות פיגורטיביות מנצחות פרוסות | אולסן ועמיתיה, 2012
ממצא נוסף, מהפכני: מחקר של ד"ר אנמרי אולסן )Olsen Annemarie )ועמיתיה, שפורסם ב-and Quality Food 2012) Preference), הראה שילדים מעדיפים פירות וירקות חתוכים לצורות פיגורטיביות )לב, פרח, חיה( על פני אותם פירות וירקות חתוכים לפרוסות או למקלות. הילד הרואה ירק חתוך לצורת פרח אינו רואה ירק – הוא רואה תמונה. והוא רוצה להיכנס לתוכה. מחקר מקביל של החוקרות יאנסן, מולקנס ויאנסן באוניברסיטת מאסטריכט )2010 ,Appetite )חיזק את הממצא: ילדים אכלו משמעותית יותר פרי כשהוא הוגש להם חתוך לצורות מעניינות, נדקר על קיסמים, ומסודר על פרוסת אבטיח – לעומת אותו פרי בדיוק על צלחת רגילה.
מה לקחת מכאן
הצלחת האידיאלית לילד בן ,2-7 לפי המחקר המצטבר, היא לא צלחת מסודרת ומינימליסטית. היא גם לא צלחת צבעונית "צעקנית". היא משהו שלישי: צלחת שמגדירה לילד 6-7 איזורים "נפרדים", בצורות פיגורטיביות מסקרנות, שמחכים שיתמלאו במזון בריא ובצבעים שילד מקודד כ"טעים" – אדום, ירוק, כתום, צהוב. צלחת כזו היא לא רקע פסיבי. היא הזמנה. היא הופכת את ההורה לאוצר ויזואלי – בלי שהוא צריך להיות אמן – ואת הילד לשותף סקרן שרוצה למלא את הציור. הילד שלכם לא בררן. הוא רק רואה אחרת.
Wansink, Kniffin, Shimizu & Zampollo (2012), Cornell University, Acta Paediatrica | Olsen, :מקורות A. et al. (2012), Food Quality and Preference | Brunk & Møller (2019), Technical University of Denmark | Jansen, Mulkens & Jansen (2010), Maastricht University, Appetite | Walsh et al. (1990), .Color preference and food choice among children, Perceptual and Motor Skills
