למה כל מאבק על אוכל מסתיים בהפסד של ההורים?
המחקר על Control-Counter אצל ילדים
כל ההורים יודעים שהם מפסידים. לאף אחד אין מילים להסביר למה. הנה ההסבר המדעי.
תארו לעצמכם הורה שמתעקש שילד יאכל ירק. זה היה אמור להיות פשוט. אבל הילד אומר "לא". ההורה מתעקש – "כן". הילד מסרב – "אף פעם". ההורה מאיים – "אז לא יהיה קינוח". הילד עומד בשלו – "לא צריך קינוח". הירק נשאר על הצלחת. הארוחה הסתיימה. כולם זועמים.
מי ניצח? באופן רשמי, אף אחד. באופן מעשי – הילד. כי הירק לא נכנס. וכן, גם זה ניצחון.
המדע יודע למה זה קורה. יש לזה שם.
Control-Counter: ההתנגדות הפסיכולוגית הטבעית של ילדים | מחקרים בתחום הפסיכולוגיה ההתפתחותית
ב2002- פורסם בכתב העת Appetite מחקר רטרוספקטיבי פורץ דרך של החוקרים בטסל, בראון, אנספילד ופסקאל ),Batsell של רטרוספקטיבי ניתוח -!( הכל תאכל!" )You Will Eat All of That" המצמררת הכותרת תחת( Brown, Ansfield & Paschall אירועי אכילה כפויה.
החוקרים שאלו 437 בוגרים על זיכרונות של אירועי אכילה כפויה בילדותם. הממצא: 70% מהמשתתפים זכרו אירוע ספציפי של אכילה כפויה – וברובם המכריע )פחות 10% חריגים( המאכל המעורב נשאר בלתי נסבל לחלוטין גם בבגרות.
המסקנה: לחץ הורי לאכול יוצר אפקט הפוך. הילד שנאלץ לאכול את הירק – לא רק שלא יאהב אותו, אלא יסלוד ממנו לכל החיים. מחקר מאוחר יותר, של אליס, גלאוויי, וב, מרץ ופארו )2016 ,Farrow & Martz ,Webb ,Galloway ,Ellis )שגם הוא פורסם ב-Appetite, חיזק את הממצא: זיכרונות של לחץ לאכול בילדות מנבאים בעיות אכילה בבגרות הצעירה – אבל זיכרונות של בררנות בילדות לא. כלומר, לא הבררנות גורמת לבעיות עתידיות – אלא התגובה ההורית אליה.
מה זה Control-Counter ?המנגנון הפסיכולוגי
Control-Counter -" שליטה נגדית" – הוא מונח מהפסיכולוגיה ההתפתחותית. הוא מתאר את הנטייה הטבעית של ילדים להגיב להפעלת לחץ בהגברת ההתנגדות – לא בהיכנעות.
המנגנון: ילד צעיר חי בעולם שבו הוא שולט בכמעט שום דבר. הסביבה מכתיבה לו את הכל – מתי לישון, מה ללבוש, לאן ללכת. תחום השליטה הקריטי היחיד שיש לו הוא גופו. ובתוך גופו – הזירה הברורה ביותר היא הפה.
כשהורה מנסה להחדיר אוכל לפה הזה בכוח )גם בכוח מילולי, גם באיום, גם בתחנונים( – הוא מאיים על תחום השליטה היחיד של הילד. והילד מגיב בהתנהגות ביולוגית-פסיכולוגית הישרדותית: הגנה. סירוב. הסתגרות.
זה לא חוצפה. זה לא מאבק כוחות. זה ילד שמרגיש שמאיימים על הריבונות שלו, ופועל לשמר אותה.
למה ההורה מפסיד תמיד? | אסימטריית הכוח ההפוכה
יש פה פרדוקס נורא לחווייתם של הורים: ההורה הוא הגדול. הוא חזק יותר. הוא רציונלי. הוא היה צריך לנצח. אבל בזירת האוכל – כל יתרונות הכוח של ההורה מתהפכים.
ההורה אכפת לו שהילד יאכל. לילד לא אכפת. ההורה מודאג. הילד אדיש. ההורה מתוסכל. הילד יכול להחזיק מעמד שעות. ככל שההורה רוצה יותר – הילד מקבל יותר כוח. וההילד מבין את זה במהירות מבריקה: הוא שולט בארוחה הזו. הוא יכול להחליט אם תהיה ארוחה, מה תיאכל ממנה, ואיזה רעש יצר סביבה.
זאת אסימטריית כוח שאין דרך לתקן אותה דרך עוד לחץ. ההפך – כל לחץ נוסף מעמיק את האסימטריה.
הפתרון של המחקר: לבטל את הזירה, לא לנצח בה | מחקר 2017 ,Haycraft ,Meyer ,Farrow ,Powell
מחקר של החוקרות פאואל, פארו, מאייר והייקראפט )Haycraft & Meyer ,Farrow ,Powell )שפורסם בכתב העת Maternal Nutrition Child בשנת ,2017 הציע גישה אחרת: חשיבותו של מבנה ארוחה ברור להפחתת בררנות ילדים. הליבה: כשיש מבנה – אין מה להילחם עליו. ההורה מציע מאכלים מסוימים. הילד יודע שזה מה שיש. אין מקום להתמקח, אין מקום למאבק. הזירה כולה מתפרקת.
מחקר נוסף, של מו, ינסן, ראט, נגוין ווורטמן )Voortman & Nguyen ,Raat ,Jansen ,Mou )שפורסם ב-Appetite בשנת ,2021 הראה שמבנה ארוחה משפחתי קבוע – מי יושב, מתי, מה מוגש, באיזו אווירה – תורם משמעותית לאיכות התזונה הכוללת של הילד. המשותף לכל המחקרים: לא ניצחון בקרב, אלא ביטול של הקרב.
מה לקחת מכאן
ההורה החכם לא ניצח את הילד. הוא לא נכנס למאבק מלכתחילה.
הוא מציג מבחר ברור. הוא משדר רוגע. הוא מאמין שהילד יבחר טוב, גם אם לא ב100%- מהארוחות. הוא לא מאיים. לא מתחנן. לא מתעקש. הוא לא מספק לילד יריב להילחם בו.
ובארוחה כזו – הילד מתחיל לאכול. לא בגלל שההורה ניצח. בגלל שלא היה למה לסרב.
הצלחת שמציעה איזורים מובחנים, פריטים מרובים, ומאפשרת לילד לבחור מתוכה – היא בדיוק הביטול של הזירה. היא לא צלחת שדורשת. היא צלחת שמזמינה. וההבדל הזה – בין "תאכל!" לבין "תבחר" – הוא ההבדל בין ארוחה שמסתיימת בכאוס לבין ארוחה שמסתיימת בכבוד.
Batsell, W.R., Brown, A.S., Ansfield, M.E. & Paschall, G.Y. (2002). "You Will Eat All of That!": A retrospective analysis :מקורות of forced consumption episodes. Appetite, 38(3). | Ellis, J.M., Galloway, A.T., Webb, R.M., Martz, D.M. & Farrow, C.V. (2016). Recollections of pressure to eat during childhood, but not picky eating, predict young adult eating behavior. Appetite. | Powell, F., Farrow, C., Meyer, C. & Haycraft, E. (2017). The importance of mealtime structure for reducing child food fussiness. Maternal Child Nutrition. | Mou, Y., Jansen, P.W., Raat, H., Nguyen, A.N. & Voortman, T. (2021). Associations of family .feeding and mealtime practices with children's overall diet quality. Appetite
